רבקה לוי / כל הזמן ובכל מקום
אוצרת: ליאורה רוזין

הלכתי לבקר את אמא וחזרתי.
קניתי זר עגול ענק למרות שהרגשתי שלי כפרט אין רשות לקנות אחד כזה.
בדרך חזרה הצחיקה אותי המחשבה על הזר שמונח לידי על הכסא, נוסע איתי הביתה.
רשמי, קשוח, ללא סיבה. זר שקניתי לעצמי בעצמי.

מפורק ופרום על קיר הגלריה, חוזר הזר לחיים הקודמים שלו.
למקום בו סרט הפלסטיק השחור חי בשלום לצד שקית אשפה, כפפות גומי ואטבי כביסה.
הוא סרוג וקלוע לעצמו שולח זרועות. נפרש, נשען על עיקרון רפטטיבי מחזורי. הוא חי.

בעבודה ״כל הזמן ובכל מקום״ רבקה עושה שימוש במלאכת יד כאמצעי לקיחת בעלות על חומר. היא מפסלת באופן אינטימי בחומר גלם זול, זניח ויום יומי, תוך הערכה מחודשת שלו. היא מפקיעה את הסרט השחור המלופף סביב גוף זר הפרחים, את כפפות הגומי ואת שקיות הזבל ויוצרת עבורם הקשר מרומז חדש, רוחש ומהפנט.

מול הכתם הפראי ישנו חלון. החלון מושחר מצבע או מהשתקפות של הכתם הפראי.
מבעד לחלון ניתן לראות רישום של כיסא, יתכן שמדובר בחלון של בית.

בחלל הגלריה, היכן שמטיילים להם המבקרים, כלוא התווך שבין החוץ לפנים. בין יער הפלסטיק השחור ובין חלון הבית. מרחב עולמה הפנימי והרוחני של רבקה בו היא חיה ועובדת.