"המערום" מורכב מקבוצה של גופים פיסוליים, נפחיים, שנראים כחלקי גוף או כגושי סלעים גולמיים. הצורות הגופניות נוצרו מתוך מחשבה על גופים מחוברים אשר מאוחדים לכדי מסה שיוצרת תנועה המשכית. זו לכאורה אפשרות לבריאה אורגנית המקיימת בתוכה גופניות אנושית-חייתית בעלת מראה גאולוגי-סלעי. בתהליך העבודה הופרדו הגופים ונוצרו יחידות שהחללים הנגטיביים ביניהן בונים צורות של ריק ומקיימים אחדות ונפרדות גם יחד.
אדם/אדמה - ראשית העבודה הזו אפשרה תחושת הארקה לאדמה ובנוסף לכך צבעוניות החומר מעבירה תחושה של גוף עירום, נקי וכנה. כמו כן, התנועתיות של לחיצות היד מורגשת ונותנת מראה אנטומי, בלתי מזוהה, מתעגל, גמיש ובו בזמן מראה סלעי, איתן, כזה שיודע להתגבר ובעל מסה מוצקה.
האיברים הפיסוליים הללו עומדים על רגלי נירוסטה מסועפות כאשר חלק מהן מחוברות בתחתית שלהן לגלגלים. נקודת המוצא לכך נבעה מתוך הרצון לדבר על נגישות ואפשרות לתנועתיות כאשר בפועל התנועתיות לא מתפקדת וקיימת בלימה המפנה את נקודת המבט לחוסר התפקוד ולצורך בריפוי.
העבודה כולה מתפקד כמעין "החי על המת"* - היא מציבה קיום גופני רוטט הנישא על גבי ייצוגי חולי, מאבק וארעיות לצד עוצמות וויטאליות.

*כשמו של ספרו של אהרון מגד משנת 1965