באמצע חודש נובמבר 2019, בעיצומה של המערכה האחרונה בין שני צדדי קו התפר של רצועת עזה, ובין שלל הידיעות החדשותיות הבלתי פוסקות, עברה מתחת לרדאר ידיעה חדשותית שולית ביותר - ידיעה שמשך זמן הדיווח שלה עלה על הנושא העומד במרכזה – "דקה ושמונה שניות". הרקע לדיווח היה אירוע אינטרנטי המתקיים בכל סוף שבוע ראשון של חודש נובמבר, "יום הרווקים הסיני" אשר מציין את תחילת עונת הסיילים האינטרנטית. הדיווח סיפר על הרקע לאירוע וחשיבותו לצרכן העולמי, ואיך חשוב להיערך לקראתו על מנת לנצל אותו בצורה המיטבית, ומשם הגיע לנתון שעל פיו לקח 67 שניות לאחד מאתרי המכירות להגיע לסליקה של מילארד דולר מרגע פתיחת הסייל.

המיצב העומד במרכז התערוכה "דקה ושמונה שניות" בגלריה מאיה, מורכב מחלקי קלקר אשר נאספו לאורך חודשים רבים מרחובות העיר עפולה, בה מתגורר תומשוב ומתפקדים בתערוכה כשאריות זניחות של תרבות הצריכה שלרוב איננו נותנים את הדעת עליהם. הם מקובצים יחדיו במבנה טפילי אשר מייצר הפרעה במרחב, מאיים בכוונת מכוון לצאת מאיזון ומייצר תרחישים חדשים המגלים את יופיו של הכאוס במבנה אשר מאיים לקרוס אל תוך עצמו כסוג של אנלוגיה לתרבות הצריכה והשפעותיה על הסביבה.

תומשוב מאפשר לצופה להביט בצורה מפוכחת על שאריות אלה, ועל ידי כך להתחקות אחר התהליכים המוגדרים על ידו כ"מנגנונים של הרס עצמי". הרישומים המלווים את המיצב, חמקמקים ואינם מתמסרים מיידית חושפים טפח אחר טפח, פיקסל אחר פיקסל, שלושה אתרים באזורים מוכי אסון ומאפשרים לצופה מבט נוסף על ההשפעות העקיפות של תרבות הצריכה.

החוויה האורבנית משמשת לאורך השנים כמקור ההשראה ותשתית לעבודותיו של תומשוב. העיר על המורפולוגיה הארכיטקטונית שלה, היא עבורו כר פעולה נרחב. תומשוב, אשר סיים בהצטיינות לימודי אדריכלות ובינויי ערים בטכניון מביא בעבודותיו את הדיסציפלינה האדריכלית והביקורת הסביבתית אל הרישום, המיצב ומה שביניהם. העיסוק בתימות של בנייה, הרס, קיימות וחורבן שזורות זו בזו ומייצרות דימויים מהפנטים של ׳אסתטיקת החורבה׳ בהם ניתן לבהות ולתהות על הקיום אנושי, יופי והכחדה. התיזה שעליה נשענות עבודותיו היא הניגוד שיש בין ראייה לחוויה במקרים בהם מופעל מנגנון פסיכולוגי של ׳נהנתנות הפוכה׳ הבא לידי ביטוי בעוצמה גדולה באיזורים מוכי אסון או באזורי קונפליקט. כאשר את הדימויים הוא שואב מאקטואליה, ספרות, ההיסטוריה ותרבות הפופולרית.