Paintings are Quiet
Artist:
Oct
2023
Northern Gallery
Curator: Avner Levinson
ציורים הם שקט | בן סיימון
אוצר: אבנר לוינסון
גלריה מאיה, 5/10/23-28/10/23
טקסט: בן סיימון
שקט הוא סוג של בגרות. יש בו אנרגיה, אך היא רועמת מתחת לפני השטח. אנרגיה סטטית שקטה.
"ציורים הם שקט" היא תערוכה של איפוק ואנרגיית החיים שבמוטיבים שקטים. המוטיב, או המכשיר, הן דמויות בתנוחות ובמקומות מוכרים. הנרטיב, שבדרך כלל מתבקש מעבודה פיגורטיבית שאיננה אקדמאית, נותר לפענוח בידי הצופה. מתח ואנרגיה, מרכיביה החיוניים של כל אמנות, מתעוררים משילובים של צבע, תנוחות וצורות, שהם כלי היסוד בעבודת הצייר ובהנאה שבלצייר. אם כך, מה האנרגיה הזו באה בעצם לקדם?
סגנון הוא המסר של האמן בעבודה, כמו בציורים המודרנים המוקדמים, בה נטועים שורשיה של אמנות זו. הבחירות הסגנוניות הן הבחירות המעניינות והאישיות יותר בתוך עולם של השראה מתמדת, והן מסגירות את כוונות האמן ואישיותו.
הסחות הדעת של האינטרנט, המונע על ידי דימויים, הן מדהימות. עם זאת, באינטרנט, אינספור הסגנונות שנבחרו לרוב כדי לתעד משהו, למכור משהו או להמחיש משהו הם לא ה-משהו. בתמונות מסוג זה, ה"משהו" הוא החופשה, או המוצר או השקיעה מעל הים או הארוחה, בעוד שציורים הם המשהו בפני עצמם. בציור, בשונה מבאיור, הסגנון הוא המסר.
לציורים פיגורטיביים ההיסטוריה המתועדת הארוכה ביותר ותחילתה בציורי המערות. סגנונות הייצוג אותם אנו זוכים לראות הם מכל סוג ומכל מקום, מיפן ועד הולנד, הרבה יותר מאשר בזמנו של ואן גוך. איך נבין שכל אחד מהסגנונות הללו חשוב בפני עצמו כמייצג את מערכת היחסים האנושית לדמויות? אנחנו זקוקים לכל הסגנונות הללו ולעוד כדי לייצג את עצמנו נאמנה. אנחנו יותר מקערות של פירות (כמובן, אנשים שציירו קערות של פירות הגיעו מיפן וגם מהולנד, והם מבצעים בחירות סגנוניות, אבל לא נמצאו ציורי מערות של פירות, כך שזה פחות רלוונטי).
אמנות מודרנית אומרת בבירור שהאמן ולא הדימוי מועמדים לתצוגה. הבחירות האנושיות של מה ושל איך לצייר – הם מוקד העניין, ולא הייצוג, אותו ניתן להשיג היטב באמצעות מצלמה.
במקרה של "ציורים הם שקט" הטכניקה, בשונה מסגנון, ניתנת להבחנה בטקסטורה. זהו התיעוד של יד האמן המתקן טעויות, מתמודד עם חלקים שמתייבשים ומתקשים אל מול פניו. אולי לא היה זמן לבצע את התיקון, ושפופרת צבע האולטרמארין הצרפתי נגמרה, וכך הטעות, כמו תסכול קפוא בזמן, מוסיפה לבליטות ולגושים שבעבודה. גם זה אישי, אבל זו לא ממש בחירה כמו שזו טבע העבודה. לפעמים לאמן נגמר הכחול. המרקם הוא התוצאה האורגנית, וסגנון הוא התוצאה האנאורגנית או המתבוננת בעצמה. כך, המרקם והסגנון באים יחד לייצג את הטבע האנושי באמנות.
הציורים הם תיעוד של חיים שנחיו בין משיכות מכחול ושל תודעה חיה עם סגנון ומחשבה. האנרגיה, מבוקבקת ומרוסנת, מייצגת סוג של חיים, והיא המשמעות של אמנות זו.
Paintings Are Quiet | Ben Simon
Curator: Avner Levinson
Maya Gallery, 5/10/23-28/10/23
Text: Ben Simon
Quiet is a kind of maturity. Energy is there, but rumbling under the surface. Electricity is quiet. Quiet static energy.
"Paintings are Quiet" is an exhibition of restraint and life's energy in quiet motifs. The motif or device is figures in familiar quiet places and positions, which is attractive. The narrative usually begged of figurative work that is not academic, is left to the viewer. Tension and energy, the essential ingredients for art, are generated with special blends of color, poses, and shapes, some of the fundamental tools used in the job and joy of painting. The energy then promotes what?
Style, like in early Modern painting, where the roots of this art form are, is the artist's message in the work. Stylistic choices, the more interesting and personal choices in a world of infinite inspiration, disclose the intention and character of the artist.
Distractions of the image-driven internet are incredible. However, on the internet, the innumerable styles chosen for mostly splashy or snapshot images, to document something, sell something or illustrate something are not the something. In these kinds of images, the something is the vacation depicted, or the product or the sunset over the sea or the meal, whereas paintings are the something in of themselves. In painting, not illustration, the style is the message.
Figurative painting has the longest history of any history possibly, in cave paintings. Since then, the styles of representation we are privileged to see, are all over the map now especially, from Japan to Holland, so much more so than in Van Gogh's time. How do we understand that each of these styles is as important as the other to represent the human relationship to figures? We need all of those styles and more to represent ourselves accurately. We are more than bowls of fruit. (Of course, people who paint bowls of fruit come from Japan and Holland too, and they make stylistic choices, but fruit are not found in cave paintings so less relevant.)
Modern art makes clear that the artist and not the image is on display. The human choices of what and how to paint are where the interest is, less so the representation which is well accomplished with a camera.
The technique, different than style, in the case of "Paintings Are Quiet," is observable here in texture. It is the record of the artist's hand correcting mistakes skinned over and drying, staring them in the face. There might not have been time to make the correction, and the French ultramarine blue tube was empty, so the mistake, like a frozen frustration, adds to the lumps and bumps in the document. This too is personal, but it is not as much choice as it is the nature of working. Sometimes, an artist runs out of blue. Texture is the organic result, and style is the inorganic or contemplative result, coming together to represent human nature in the art.
The paintings are a record of life lived between brushstrokes and a mind alive with style and thought. The energy, bottled and restrained, represents a kind of life and is the meaning of this art.