בציור קומפוזיציות מורכבות, בהן שחקנים ראשיים ועלילות משנה הנעים בטווח הראליסטי פיגורטיבי עם הבלחות למופשטים. אופן קיבוץ וגיבוב הדימויים יוצרים מבע חדש, המרחף בקלילות בין העבר להווה, ובין האישי והקולקטיבי.
הנארטיב עובר בין ציטוטי ציירים דורות לאחור, לבין רפרנסים לציור עכשווי מקומי וגלובלי. ויש בו אירוניה וביקורת נוקבת כלפי החברה הישראלית. הסיפור שזור דרך עין נשית, המתארת פרקים מחייה האינטנסיביים והדורשניים, השזורים באותה קומפוזיציה יחד עם מהומות, טילים, ומערך אקולוגי גוסס.
העבודות בתערוכה נעות בין מצבים של פראי למבוית, בין אקספרסיבי לפיגורטיבי, ומציפות נושאים חברתיים ומשפחתיים וסוגים שונים של מערכות יחסים, המתקיימים במישורים מומצאים יותר או פחות.
הציור עוסק בעמדה הנשית, הנעה בין כוחניות וחוזקה לבין כניעה וקורבנות. בין פעולת הציור ורוחניות לבין עמלנות וגשמיות.
הציור גדול, אינטנסיבי, דשן וצבעוני. ראשית דבר הפורמטים הגדולים כעמדה של כוח מול הגבריות המשויכת לפורמטים אלו, כמו הפקעה מהבלעדיות הגברית.
בעבודה: "גולגולת ושאר התרחשויות" הקומפוזיציה הדינמית המובילה אל הגולגולת עוסקת בביטויים של כוח ויכולות נשיות, יחד עם קורבנות וקושי. מוטיב הנשיאה של הגדי על הכתפיים חוזר אצל האמנית הנושאת את כלבתה המתה, הפעם עם מגדל הילדים, כאשר הגבר נמצא בשמלתה, והיא מכילה אותו בתוכה. סביבו נוצרת הילה לבנה ועל ראשו פרח הלילי. בציור בולט דיוקנה של האמנית הידועה זויה צ;רקסקי, האוחזת כלי נשק גדול, כביטוי לכוח של האמנית, ולדבריה כמתנה ליום האישה.
בעבודה: "שרפה! שרפה!" בולט זוג המתואר בבגדי כלולותיהם. סביבם חגות במעגל צלליות לבנות של הכלבה הלבנה. שיבולת הכלבה שליוותה את האמנית במשך 15 שנה באהבה גדולה, והפכה לסימן היכר בעבודתה, מתה לפני כשנה, ומאז מתוארת ככתם לבן, כרוח שאבדה את פיגמנתיה הכהים שנכחו כל עוד חיה.
הפרח הורד הגדול הוא זיגו קקטוס, קקטוס שפורח פריחה מרהיבה וצבעונית, ועדיין קקטוס קוצני. זוג המתחתנים הם הורי האמנית, שלהם משתלה גדולה בה חיבבה האמנית את הזיגו קקטוס.