ספר האמנית "הים האחרון" של מיכל ביבר עוסק במסעם של פליטים, בדרך לא דרך בסירות בלב ים. הספר נוצר ב-2018 כתגובה ספונטנית ומתוך דחף רגשי בעקבות צפייה בסדרת הכתבות "צונאמי" של העיתונאי איתי ורד, שהצטרף לספינת ההצלה "אקוואריוס", לצד ארגון "SOS הים התיכון" ו"רופאים ללא גבולות," במטרה לאתר ספינות פליטים מיטלטלות בין חופי איטליה ללוב. דימויים של חליפות הצלה כתומות באפלה, כתם לבן הנדמה כאדווה ומתגלה כסירה עמוסת אנשים, מצבי קיצון שהנפש התקשתה להכיל היוו את יריית הפתיחה לעבודה על נושא זה. הניגוד בין הישיבה על הכורסה הנוחה בסלון כשציורי תפנים ביתיים תלויים על הקירות לבין שהתרחש על המסך לנגד עיניה, גרם לביבר לקום מהכורסה ולקשקש על הקנבס שהקרין נינוחות ביתית.
טלי תמיר: "מיכל ביבר לא יכלה להישאר אדישה לנוכח המראות והגיבה לחוסר הפרופורציה המשווע בין מרחבי האוקיינוס העצומים והחשוכים לבין זעירותה של הספינה העמוסה. מתוך הזדהות עם חוסר האונים המוחלט של הניצולים הדחוסים בה, כבר נטולי אוריינטציה ושלולי-חוף, היא הציפה את פורמט הנייר ויצרה, בצבעי שמן על נייר, מה שגרפיקאים מכנים bleed- - גלישה 'מדממת' של הצבע עד הקצוות, בתוכה מהבהבת הספינה, כמעט בלתי נראית, מועדת למחיקה ולהיעלמות – אך בכל זאת מפלסת את דרכה אי-שם."